My visit story to my birth place Casablanca Morocco --- סיפור לחנוכה- הספינג' והכנסת האורחים בקזבלנקה

צילום: ספינג' שאכלתי במראקש.  

את הסיפור הזה סיפרתי בפורום  First published here )שבו היית יחברה לפני מספר שנים. העתקתי אותו לכאן כפי שהקלדתי אותו אז ללא תיקונים או עריכה. גם אז לא ערכתי אותו. הוא נכתב מהלב תוך כדי סערת רגשות. והוא מוגש לכם כפי שנכתב אז,

 

סיפור לחנוכה-הספינג' והכנסת האורחים

מאת: wanו   21/12/05 | 14:24

סיפור לחנוכה- הספינג' והכנסת האורחים בקזבלנקה.

בקיץ האחרון בקרתי סוף סוף את ארץ הולדתי.

מרוקו.

ארץ מדהימה ביופיה,ארץ של צבעים,ריחות,ומראות שלא מהעולם הזה...

אלף לילה ולילה.

ולמה זה קשור לחנוכה?

הספינג',הלא היא הסופגניה עם החור ,האורירית והנפלאה.

שיוצאי מרוקו אוכלים בחנוכה...

ולא רק בחנוכה..

במרוקו היא נמכרת ,בכל פינת רחוב, עם כוס תה  מתובל  נענע רחנית

..מתוק מתוק...

וסיפור של הכנסת אורחים...כיאה לעדה ממנה אני באה...

והנה תמצית הסיפור...כי הסיפור ארוך יותר..

בהגיעי לקזבלנקה..אחת מתחנות הטיול...

בתוכנית האישית שלי הייתה כמובן תוכנית מסודרת לבקר בבית בו נולדתי.

בית הורי במלאח של  קזבלנקה.

וזה מה שעשיתי אחה"צ..חופשי.

לבד... הלכתי לי בעקבות סיפורי ילדותם של הורי בסימטאות  המלאח של קזבלנקה.

עם פנקס ובו פרטים שקיבלתי מהורי..לזיהוי הבית.

כולל שם הרחוב.

תוך כדי הליכה בסימטאות הצרות הצבעוניות גדושות חנויות ורוכלים..

הגעתי לככר שזיהיתי לפי הסיפורים והתאורים.

כל משך צעידתי..כמובן ששאלתי אנשים לכל אורך הדרך(אני דוברת את השפה)

להכוונה..והם הצביעו..קדימה המשיכי ישר..

החלטתי לשאול גם ילדה צעירה כבת 10..

שאלתי סליחה מתוקה ...אולי את יודעת היכן "המקווה של חביבה"?

והיא להפתעתי  ענתה לי כן..הנה בקצה הרחוב הזה...

הייתי בשוק,,, המקום עדיין עומד על תלו,,,החמם- המקווה של היהודיות.

קשה לי לתאר לכם את התרגשותי..כל הדרךך צלמתי וחלמתי..

ודמיינתי כיצד הורי,אמא אבא,סבא סבתא,,צעדו להם ממש במקומות בהם הלכתי...

הגעתי לרחוב.

השם כתוב ומתנוסס.

ואני לא מאמינה..אפילו מוכר הספינג' שם...אך הוא הבן של הישיש שהכיר את הורי...

ממול לפי אבא אמורה להיות חנות לממכר פחם וכלי בישול..

שאלתי היכן היא ..על מנת להיות בטוחה שאני מול הבנין הנכון.

ענו לי האב נפטר והבן פתח חנות ללמכר יוגורט.

נרגעתי.

עמדתי לפני מוכר הספינג',ושאלתי רשות לצלם.הוא בנימוס ענה לי..כי כמוסלמי..האוכל ולחם במיוחד הוא קדוש בעינהם..ואין נהוג לצלם ..

הודיתי לו..על ההסבר.

הבנתי.

ואז הבטתי למעלה..בקומה השלישית הורי גרו..

אך לא הייתי בטוחה..איך אני מגיעה לשם..

ראיתי בחור צעיר עומד בפתח הבנין..

\ושאלתי אותו האם מישהו גר שם..הוא השיב כן אני והורי.

שאלתי האם אוכל לבקר בבית.והסברתי לו ...

הוא כמובן הזמין אותי מיד לעלות אתו(כמו מרוקאי אמיתי)

הרגליים רעדו..זה בדיוק גרם המדרגות עם המדרגות הצבעוניות .

וגרם מדרגות צר ומתעקל כמו נחש..כלפי מעלה.

כמו שתארו הורי...

רעדו לי הרגליים.

הנשימה הייתה כבדה....

אך כל כך רציתי להכנס..ולראות..ולהביט מהחלון ממנו הביטו הורי החוצה..

הבן הקיש על הדלת

האמא פתחה,אישה בסוף שנות החמישים או השישים קשה לי לומר,עם מטפחת צבעונית קשורה לראשה,עם סינר קטן קשור למותניה..

והוא הסביר לה ..מי אני..מיד ראיתי כי גוון פניה השתנה..והיה קצת איך לומר..לא ממש מסביר פנים.

הבנתי כבר לפני שבאתי..שהם די חוששים שמה היהודים יחזרו לבקש נכסים שלהם..

ומיד פרצתי בבכי ..לא יכולתי לעמוד במתח וההתרגשות שאחזה בי.

והסברת להם תוך כדי שהיא והבת שלה מחבקות אותי..שאני בסה"כ רוצה לראות את הבית...ושאני בוכה משמחה..ולא עצב.

הן חבקו אותי..

וממש משכו אותי פנימה לביתם.."ביתי" לשעבר...

הגישו לי כוס מים.

והמשיכו לחבק אותי..הובילו אותי לחדר רחב ידיים ..הושיבו אותי על הספה.

וגם הם התרגשו.

האמא מיד פקדה על הבן לרדת למטה לקנו ספינג'..כדי להגיש תה עם נענע לאורחת המכובדת..כך אמרה לו.

והוא חיש קל,,רץ וכעבור רבע שעה היה חזרה עם צרור ספינג'..תפוחים שחומיםחמים ומהבילים .

ראשידההאמא מיד הכינה תה ..בבראד המרוקאי...התה הוגש במגש מסורתי..

ושוב בכיתי..היא מוזגת תה בדיוק כמו סבתא..וכמו אמא..

ככה ממש מלמעלה.. צורת מזיגה שתפיץ את ניחוח הנענע בעת המזיגה...

התה הוגש..נגסתי בספינג'ה החמה..עצמתי עיניים ואמרתי לעצמי ..זה לא יכול להיות...

את שותה תה עם נענע ואוכלת ספינג'ה..בדיוק כמו הורייך לפנייך כאן.

ברקע התנגנה מוזיקה של חפלה מרוקאית..

הזמר הכי הכי אין במרוקו..ואמרתי למארחיי שהשירים מדהימים..

הבת בשנות השלושים לחייה..קשרה צעיף למותניה..והודיעה שלאורחת חשוב ה גם רוקדים..ופצחה בריקויד בטן...

מה אתם חושבים עשתה ראשידה?

מיד נארז..הדיסק עבורי..לא עזרו מחאותיי...

כעסתי על חוסר הנימוס שלי..

אצלנו כשאתה אומר שמשהו מוצא חן בעיניך..הוא מיד הולך אתך.. 

כך גם 7 צמידים מרוקאיים ...שהיו על היד של הבת שלה..לא מזהב אמיתי אך בהחלט יפיםיפים..

שנראו בדיוק כמו הצמידים של אמא שלי ממרוקו....

הלכו עמי....גם הם נארזו.

מחאותי לא עזרו..הם אמרו כשתחזרי לביתך..תקשיבי למוזיקה...תזכרי אתנו..

תענדי את הצמידים תכיני קוסקוס...והצמידים יקשקשו...ותזכרי אותנו..

אני אמרתי שאזכור אותם לעד..ואנצור את הכנסת האורחים שלהם לעד בלבי..

גם בלי המתנות..

בזכות האמון שנתנו בי והכניסו אותי לביתם.

זרה שלא פגשו מעולם.

יש עדיין אמונה ואהבה בלב האדם...

ולעד אזכור את הספינג' המדהימים מהמלאח שבקזבלנקה...

לעד.

תודה לכם אם הגעתם עד הלום..

זה היה סיפור על ספינג'...

אך גם סיפור על הכנסת אורחים ..

מסע ...חלק ממסע לשורשי.

שיר מרוקאי  

Moroccan song.

Beautiful collaboration  Sephardic Jewish Arabic Moroccan Gitano Flamenco  Song and dance.

Peace!